רשת של שותפויות - יותר טוב ביחד!?

מנהלים בארגונים, ארגונים חברתיים, תנועות מחאה וקהילות שונות הבינו בשנים האחרונות את מה שהיער יודע מזמן, כדי לשגשג, כדי להשיג את מטרותינו, אנחנו זקוקים לשותפים. אם זה בגלל מורכבות המשימות, אם בגלל יכולות ההשפעה, אם בגלל שריצה ביחד היא אולי איטית יותר, אבל גם ארוכה יותר – ברת קיימא.

אבל אם התרגלנו לעבוד לבד, רקימת שותפויות היא משהו שצריך ללמוד לעשות. איך מזמינים לשותפות אמיתית? כזו שההשפעה של המוזמנים אינה למראית עין, כזו שמפנה להם מקום להכניס את עצמם ומאפשרת להם להשפיע על התהליך ועל ההחלטות.

למי שרגיל לקחת על עצמו ה-כל, זאת יכולה להיות למידה לא פשוטה, אבל הרווח המתגלה – מרגש.

אז איך מטמיעים הרגלים של שותפות? איך מעצבים מחדש את התרבות הארגונית?

אחד הצעדים שמייצר תחושת הצלחה ונראות בארגון היא לעבוד יחד על תוצרים משותפים. הנה לדוגמה כמה תהליכים שהעברנו באופן השתתפותי בארגון שליוויתי:

עדכון חזון – בתהליך משתף, לעיתים בעדכון החזון הקיים או בתהליך כתיבה שלם – חילצנו ערכים אישיים

מובילים, זיקקנו את המשותף ותיעדפנו יחד. בצוות מצומצם ניסחנו את הערכים המובילים לכדי פסקה וחזרנו אל מליאת העובדים כדי לאפשר להם להתחבר, לאתגר, לדייק – ולאחר מכן לפרוט את החזון לפעולות יומיומיות.

בניית מחוון תפקיד – בתהליך שיתופי ומרתק של כלל העובדים הנושאים בתפקיד מסוים (או בקבוצת תפקידים דומה – למשל מנהלי מחלקות או רכזי צוותים) יצרנו יחד את מחוון הערכת התפקיד. מחוון זה מהווה את המצע עליו מתקיימות שיחות המשוב התקופתיות.

בניית תוכניות עבודה – בתהליך מונחה של מנהלים מדרג ראשון ומעלה יצרנו את תוכנית העבודה הארגונית. התוכנית נכתבה מתוך התבוננות רפלקטיבית על ביצועים קודמים, ולאור המצפן הארגוני המעודכן.

כל תהליך כזה בארגון יצר אדוות עשייה טובות, תחושת השותפות והשייכות התחזקה.

טיפטוף התהליכים ההשתתפותיים הופכים יותר ויותר מוכרים וטבעיים, האמון עולה, והתרבות אט אט משתנה.

תמונת היער צולמה במסלול הליכה קסום על הר האולימפוס ביוון.

היערות, מתברר משגשגים בזכות רשת קשרים תת קרקעיים בין העצים, המקושרים ביניהם בסיוע רשת של פטריות. העצים החזקים תומכים בעצים הצעירים, המוסתרים מאור השמש, ע"י העברת פחמן.