הצוות שלכם כולל אנשים ממגוון רקעים, תרבויות ושפות? נפלא. אבל שאלה אחת קטנה: האם כולם באמת מרגישים ששייכים למקום הזה? כשמנהלים מדברים על " גיוון ", הם לרוב מתכוונים לנתון: כמה אנשים מקבוצות שונות יש בארגון. זה מדד חשוב - אבל לא מספיק. גיוון בלי הכללה הוא כמו להכניס אנשים לחדר ולהשאיר אותם בשוליים. הם שם בגוף, לא בנפש. ההבדל בין שני המושגים הוא לא סמנטי - הוא מתגלם בשאלה: האם העובד יכול להיות עצמו בעבודה, להשמיע את קולו, לחוש שהוא חלק מהארגון ולא אורח בו? גיוון = מי נמצא בחדר?

ההתרגשות של כניסה לארגון חדש; תהליך האבחון והלמידה מתחיל כבר בשער. נכנסת בצעד איטי ומדוד, מסתכלת סביב. מתבוננת. בודקת איזה רגשות ומחשבות קופצות אליי – מתבוננת עליהן ומזיזה אותן בעדינות הצידה. מה יש על הקירות? כמה אור נכנס מהחלונות? מי מסתובב במסדרון? על מה מדברים בפינת הקפה. רמזים קטנים לסיפור הארגוני צועדים אליי. שואלת את עצמי – למה מתוך מה שאני רואה וחווה יש משמעות? מה משפיע? מה מקרי להיום ומה הוא ה"תמיד" של הארגון הזה. נכנסת לפגישה: מבט עיניים. מקשיבה, שואלת, מקשיבה גם למ