להכיר את הסבך הארגוני

ההתרגשות של כניסה לארגון חדש; תהליך האבחון והלמידה מתחיל כבר בשער. נכנסת בצעד איטי ומדוד, מסתכלת סביב. מתבוננת. בודקת איזה רגשות ומחשבות קופצות אליי – מתבוננת עליהן ומזיזה אותן בעדינות הצידה. מה יש על הקירות? כמה אור נכנס מהחלונות? מי מסתובב במסדרון? על מה מדברים בפינת הקפה. רמזים קטנים לסיפור הארגוני צועדים אליי.

שואלת את עצמי – למה מתוך מה שאני רואה וחווה יש משמעות? מה משפיע? מה מקרי להיום ומה הוא ה"תמיד" של הארגון הזה. 

נכנסת לפגישה: מבט עיניים. מקשיבה, שואלת, מקשיבה גם למה שלא נרקם למילים. כל דלת שנפתחת באמצע הפגישה – בביטחה או בנקישה קלה, מספרת לי משהו. מתבוננת על הפרשנויות שקופצות אלי ומבקשת מהן לנוח בצד. איך זה לעבוד כאן? איך זה לנהל כאן? מהו המובן מאליו הנסתר מהעין.

נפגשת עם בעלי תפקידים נוספים ואוספת נקודות מבט כדי לצייר לעצמי תמונת ארגון עגולה ומלאה יותר. על אילו חוזקות חשוב להישען כאן כדי לצמוח? אילו אתגרים הם סימפטומים ואלו הם בעיות השורש?

לאט לאט נקודות מתחברות לכיוונים, למחשבות. מתנסחות למאפיינים.

לאט לאט נוצרות הבנות על הסבך הארגוני הייחודי שלפניי.

התרגשות.

1.