עמוס לי! או: מה עושים עם הדחיינות הזאת?

בליווי מנהלים ובעלי תפקידים פעמים רבות עולה התשובה לגבי משימה מסוימת - "אני עמוס" אני עמוסה". מכיוון שבדרך כלל מדובר על א.נשים שמתקתקים המון משימות ביום, כשאני שומעת את התשובה הזו, אני נוהגת לעצור ולבקש רשות להתעכב על כך.

"כל כך הרבה משימות מטופלות על ידך ביום בלי להניד עפעף - למה דווקא זאת מתעכבת? מה יש בה שמורכב?"

שתיקה. מחשבה.

כשמקשיבים טוב ברגעים כאלו, אפשר כמעט לשמוע את צליל האסימון הנופל...

>> לכל אחד מאיתנו, גם ליעילים ביותר, יש משימות מסוימות שמפיקות מתוכנו את הדחיינות, כאשר משימה מסוימת נדחית שוב ושוב, זה מספר לנו שיש בה משהו שמורכב עבורנו, לא נוח, לא ברור, אולי... מאיים?

בשלב זה בשיחה מגיעות בדרך כלל תובנות אישיות מעניינות, והשיחה מגיעה לעומקים מרגשים ומשמעותיים. לפי מה שעולה בשיחה, ייתכן שהאסטרטגיה לקידום הפעולה כבר תהיה ברורה לנו. 

משיחות כאלו יצאו, לא פעם, תכניות אופרטיביות לקידום משימות חשובות שנתקעו, והכי חשוב, עם תחושת רווחה של הנועץ, והתקדמות משמעותית.

ואחרי שהבנו את סיבות העומק, להלן כמה אסטרטגיות פעולה שיכולות להקל עלינו בהתמודדות עם הדחיינות:

• לבזר - לבדוק האם יש אנשים סביבנו שזהו אזור נוחות עבורם ולהעביר את האחריות למשימה, או למצוא שותפים למשימות שגורמות לנו דחיינות - לרוץ ביחד על המשימה, לעודד ולדרבן.

• ·לפרק – לחלק את המשימה לרכיבים קטנים, לשים על כל רכיב דד-ליין

• להתחייב - להתחייב על קיום המשימה עד תאריך מוצהר, בפני עצמנו ובפני אחרים -רצוי בעלי עניין משמעותיים למשימה ומשמעותיים לנו

• לפנק – לחבר את המשימה עם משהו שעושה לנו טוב. יש את אלו שיעודד אותם לעשות משהו טוב לפני כמעורר מוטיבציה, ויש את אלו שההבטחה "לפרס" בסיום המשימה ימריץ אותם. זה לא חייב להיות דבר גדול – לפעמים רגע של קפה שקט עם עצמי, אולי יחד עם משהו מתוק, בתוך יום עמוס, יעשה את העבודה.

  ואפשר כמובן לשלב בין הפתרונות השונים, לתמהיל המיוחד לכם.

• 
  

מה האסטרטגיה שלכם לשחרר משימות נדחות?